קוראים לי אורי שקד, כמו ג'יימס בונד רק אורי שקד. אני קופירייטר ואיש קריאייטיב ובעליה הגאים של חברת מיתוג, בניית אתרים ושרותי כתיבה שיווקית בשם קיוורד . אני גר בפתח תקווה מבחירה, כי בחרו בשבילי.  בן 43 עם נטייה מובהקת ל 44, אוהב לבשל ואוהב לאכול ואוהב בעיקר לכתוב על שניהם.  בזוגיות שנייה ואחרונה, אבא לשתי בנות מדהימות שמפריכות כל תיאוריה גנטית.

מאמין ששניצלים צריכים לאכול ישר מהמחבת ושחסה ואורוגולה לא עונות על קריטריון של "מזון". מנסה לשכנע כספומטים שזאת לא באמת היתרה שלו . מעכל מוצקים מגיל צעיר ללא עזרה. נושם עצמונית וחולם ברומנית . חושב שמכוני כושר הם קונספירציה של חברות האשראי וכמעט בטוח שאין שום טקסט בהגדה של פסח אחרי "שולחן עורך". מעשן פסיבי ופרפקציוניסט אקטיבי. לא עושה סמים אבל היה פעם אחת בלוד. מכור למשחקים כולל מקדימים. כותב ביד שמאל ומוריד את המים בימין.  

אז מה זה הבלוג הזה? למה אני לא כותב על שיווק ומיתוג ועל איך למכור חול לבדואים? כי את זה אני עושה למחייתי. פה אני כותב בשביל הנשמה. אחת האהבות הגדולות שלי היא אוכל, אני אוהב לבשל ואני אוהב לאכול ושניהם ניכרים עליי. באופן כללי, אני מרגיש שאני שף בפוטנציה שמחכה שאייל שני יגיע לאורגזמה קולינרית בגללי או לפחות ידבר רגיל על המנות שלי, ממילא זה נראה אותו הדבר. 

חוץ מלבשל אני אוהב לאכול בחוץ אבל הבלוג הזה לא יעסוק במסעדות יוקרה פלצניות שמציעות מנות מיקרוסקפיות במחירים טלסקופיים. הבלוג הזה יעסוק באוכל רחוב משובח, במסעדות פועלים מפתיעות, בדוכני פלאפל מיתולוגיים וסביח שהפך לקאלט, מה שכולנו אוהבים.