ועכשיו לדבר עצמו – החומוס. יש שתי אסכולות מרכזיות לצורת הכנת החומוס: עם מרקם גרגירי או חלק כמו משחה. אני אוהב את המרקם המשחתי. ב"בהדונס" החומוס חלק ומשחתי לחלוטין, בדיוק כמו שאני אוהב. בגלל תחלופת המנגבים הגבוהה הוא תמיד חם וטרי וברור לך שרק לפני כמה דקות הוא נטחן. גם הגרגרים שמפוזרים ביד נדיבה מלמעלה מתובלים בנדיבות עם כמון ופפריקה ושוחים בים מפנק של שמן זית , שום ולימון. ליד זה יש מלפפון חמוץ, חריף וביצה קשה. וזה מספיק. הפרסיה שאיתי טוענת שיודעים אם חומוס באמת משובח אם אפשר לאכול אותו בלי פיתה, פחמימות out , קטניות in. במקרה הזה אני מסכים איתה לחלוטין, החומוס מופלא גם ללא הפיתה, נקודה. ילדים, אל תנסו את זה בבית.

באופן כללי, כמו שכל מקום של אוכל רחוב שמכבד את עצמו, התפריט מצומצם מאד. אוהבים חומוס? יש חומוס. רוצים סלט עם חומוס? יש. זהו. רוצים שווארמה, שניצל או פרגית? אין. אנחנו עושים דבר אחד אבל עושים אותו מושלם. ככה צריך. בלי בלבולי מוח ותפריטים עלאק "מגוונים".

יש במקום אווירה של התוכנית המיתולוגית "חופשי על הבר" למי שנולד בשנתון המתאים. שם המוטו שתיאר את המקום היה " where everybody knows your name" , יש אווירה ביתית נעימה, כמה שולחנות פשוטים, כסאות פשוטים והכל פשוט וטעים בצורה מופלאה. באמת שלא צריך יותר מזה כל שישי בבוקר כדי לפתוח סופ"ש מצויין.

סיימתם? כל היופי הזה גם ארוז ומוכן לקחת הביתה בקופסאות של 250 גרם וחצי קילו, הכל כמובן לצריכה עצמית ולא להפצה. אני בעד לגליזציה של החומוס הזה, מבחינתי זה "חומוס-רפואי".