תשאלו כל הורה מהי “קדושה” עבורו. כל אחד יגיד לך ששעות הבוקר של יום שישי, בלי עוררין. החל מהשעה שמונה בבוקר ועד 12.30 נדחסים חיים שלמים של חופש זמני מתוק. מהרגע שמפזרים את הילדים במוסדות האקדמיה השונים ועד הרגע שאוספים אותם בצהריים יש ארבע ומשהו שעות שאוי למי שיעז לגעת בהן. לתוך השעות האלו נדחקים בית קפה, קניות בסופר,נקיונות, מספרה, בנק ושאר הדברים שאי אפשר לעשות באמצע השבוע. התאוריה שלי קובעת שסטיבן הוקינג הגה את “קיצור תולדות הזמן” על ידי צפיה בהורים בשעות האלו.
כידוע למי שמכיר אותי, הפרסיה שאיתי היא בעיקר רעבה, בלי עין הרע. היא מצליחה לדחוס כמויות מזון מרשימות מאד לצד מטבולזים מרשים לא פחות שלא נותן בה סימנים. סוג של קסם, מהנשים שנשים אחרות שונאות. עקב כך ובהתאם לזאת, שגרת השישי בבוקר שלנו מתחילה בארוחת בוקר, בדר”כ במקום קבוע שאנחנו מאמצים לליבנו, ובעיקר לקיבתנו.
בכל פעם אנחנו מוצאים מקום אחר לפתיחת פולחן השישי הקבוע שלנו. לא מדובר באיזה בית קפה מפונפן עם כוס קפה וקרואסון שקדים מחומם. אני מדבר על אוכל הארד קור, על מנות שסותמות אדם ממוצע למשך מרבית היום ואת הפרסיה לשעתיים, שתהיה בריאה כפרה עליה….
חומוס טוב הוא אחד מהמאכלים האלו. למעשה, הערבים רואים בחומוס ארוחת בוקר שלמה. בדר”כ הוא מוגש עם מנה נדיבה של פול חם וריחני (שלרבים גורם תגובות ריחניות לא פחות…) , ביצה קשה, המון בצל חי והערת אזהרה להתרחק מהבל הפה של הסועד במשך שעתיים לפחות. אין לי מושג איך הם מתפקדים במשך היום אחרי כזה דבר אבל כנראה שתרגול של שנים עושה את כל ההבדל.
המקום הקבוע החדש שלנו ממוקם פחות או יותר במיקום האחרון שבו מצפים למצוא חומוס כל כך משובח – בתוך קונטיינר אדום בקיבוץ עינת ליד פתח תקווה. על המקום שמעתי ממש במקרה. ממש לא במקרה מתברר שמדובר בחומוסיה שמדורגת גבוה מאד במצעד החומוסיות של יודעי ח”ן וגרגרנים מגרגרי גרגרים. ואת האמת, בצדק.
“13 שנה אני חי בקונטיינר!!”
כאמור, החומוסיה עצמה ממוקמת בתוך קונטיינר אדום ישן, השולחנות הם של כתר פלסטיק לצד כמה שולחנות עץ של פיקניק. המקומות הטובים ביותר הם השולחנות תחת העצים ותחת השמש. בדיוק כמו בסביח של עובד, גם כאן הייחודיות של המקום נעה סביב אישיותו ה…איך נאמר…המיוחדת של בעל המקום. נכון, כאן לא ישאלו אתכם אם אתם רוצים “לחמס,לבצבץ או לחצל”, גם לא אם אתם רוצים “לגרגר” אבל למקום יש ייחוד לשוני משלו.
בעל המקום הוא אישיות צבעונית (בעיקר בצבע כתום) שמכונה הג’ינג’י. זו לא תעלומה למה הוא מכונה כך. מבט אחד מבהיר את העניין. בכל פעם שאנחנו מגיעים הוא אומר לי “תודה שאתה קיים”. אני בטוח שאני לא היחידי שזוכה להכרה כל כך משמעותית בחשיבות עצם קיומו אבל עדיין זה נחמד. למעשה, הג’ינג’י הוא התבלין הסודי של המקום. אין ספק שמדובר בבחור עם הברגה קצת רופפת (והוא הראשון להודות בכך) , צבעוני, מצחיק, עם מזג ים תיכוני חם, חם מאד. אני בטוח שהעובדים שלו יוכלו להעיד על המזג החם שלו אף יותר טוב ממני. בפעם האחרונה שהיינו שם הוא אף צעק מטחינת ליבו את זעקת השבר שבכותרת: “שלוש עשרה שנה אני חי בקונטיינר”. כן,זה היה מצחיק.
למופע האור קולי מתווספים אפקטים ווקאליים מרשימים של הג’ינג’י שמחקה חיות משק פעילות בזמן העבודה.מידי פעם נשמעים מ”המטבח” קולות של עז או של תרנגולת ליצירת אווירה. אין ספק שהאפקטים מתאימים לסיטואציה ומשדרים אותנטיות מתבקשת.
הפרסיה לא נעזרת בפיתה, כי אין צורך
המרקם של החומוס של הג’ינג’י הוא פחות המרקם החביב עליי. אני אוהד גדול של המרקם המשחתי וכאן החומוס הוא גרגרי. רק מה, הוא פשוט מעולה. כיאה למאכל בסיסי, החוכמה בחומוס הוא שהכל צריך להיות מושלם. אם החומוס גרוע ברור שזה בלתי נסלח, אבל גם טחינה לא משובחת, פיתה לא טרייה ובשרנית או לימונדה מתוקה מידי ליד יכולים להרוס את הקומפלקשן, וזה כבר לא טוב לעור הפנים של הפרסיה.
למעשה, היא טוענת שהחומוס כאן כל כך טוב שהפיתה מיותרת. הגרגרים מגיעים חמים, שמן הזית נשפך כיד המלך,הביצים הקשות חמות, הכמון נשפך בנדיבות. בקיצור, הכל טוב. ליד המנה מוגשים גם כדורי פלאפל חמים עתירי כוסברה. לא, אין צורך לבקש אותם, הם מגיעים קומפלט. הפרסיה גורפת במיומנות את החומוס עם מזלג, היא טוענת שהחומוס כל כך טעים שהפיתה משמשת רק כהסחת דעת מהדבר האמיתי. אני עדיין מתעקש להעזר בפיתה, ואני מהמנגבים בסיבוב בתנועת גריפה שמקפלת לתוכה בנדיבות את כל מה שיש לג’ינג’י להציע.
פתוח עד שנגמר
אל הג’ינג’י מגיעים בשישי בבוקר עוד קבועים כמונו. יש את קבוצות רוכבי האופניים שמגיעים עם מכנסיים צמודים מידי ולא נכונים מבחינת התצוגה האנטומית, הזוגות, הפרלמנט של המבוגרים שפותר את בעיות הבטחון והכלכלה של מדינת ישראל על צלחת חומוס עם המון כמון, חבר’ה צעירים וסתם חובבי חומוס כמונו שיודעים מה טוב בשבילם.
החומוסיה פתוחה גם באמצע השבוע ולא רק בשישי עד שנגמר החומוס. עם חומוס כזה נשאר לי רק להגיד – שלא ייגמר לעולם.
חומוס ג’ינג’י
קיבוץ עינת
מחיר למנה – 29 ש”ח
(-:;