אני לא אדם של טקסים. אני לא מבצע טקסים פגאניים או אפגניים או כל טקס מסוג כלשהו והתפילה היחידה שאני נושא מתוך כוונה אמיתית אני מבצע מול הכספומט רגע אחרי שאני מקיש את הסיסמה הסודית שלי. אני גם לא ממש גבר של הרגלים, אין לי איזו שיגרה קבועה מרתקת במיוחד שאפשר לצפות אותה בכל רגע ורגע נתון. אולי השגרה המובחנת היחידה שלי היום היא ההתרסקות על הספה בלילה מול סדרות איכות ב VOD ומשחקים באייפד על מנת להרגיע את ה ADD לפני השינה. אמרתי לכם, שום דבר מרתק. 

לעומת זאת כן אימצתי לי שגרה שהופכת את הלחץ של כל השבוע לנסבל ואת הסופ"ש לחגיגה. אני מדבר על השעות הקדושות לכל הורה, השעות שבין שמונה בבוקר לשתיים עשרה וחצי בצהריים ביום שישי. אותן שעות בהן הילדים מפוזרים במוסדות האקדמיים השונים ולרגע ישנן חמש שעות קסומות של שקט שבהן לא צריך לדאוג לאף אחד או להתרוצץ עם מגבון לח במצבי צבירה שונים ברחבי הבית. 

כבר כתבתי בעבר שאת שישי מוקדם בבוקר אני פותח במסע קניות בין רוכלים ודציבלים גבוהים בשוק של פתח תקווה. אין כמו הסחורה של השוק ושום דבר שמתקרב לאיכות הפירות והירקות במדפי הסופר מרקטים שאפשר לקנות שם במחיר הפגיעה בעור התוף . 

מידי פעם אני אוהב לגוון והפעם נסענו לשוק הכרמל. אין ספק שמדובר בשוק מהמשובחים שיש בלב הצנטרום של הפאיילה של תל אביב עם אווירה טובה וסחורה מהממת. אני במיוחד אוהב את חנות הגבינות המדהימה שממוקמת בדיוק בלב השוק, מדובר בגן עדן של ממש לחובבי תוצרי החלב למיניהם ואני מוצא את עצמי לא פעם מסתובב שם עם אישונים מורחבים ופה מלא רוקפור, לא מחזה מלבב אבל זה מה יש. 

אז אצא לי השוקה, מלפפון קטן אקנה לי. אל השוק הגענו כמו שאומרים "על הבוקר" כי אחרי זה פשוט אין טעם. זאת אומרת, יש טעם אבל אין חניה כדי להגיע אליו בנוחות. בתור אקט ראשוני ועל מנת לצבור אנרגיות להמשך סחיבת שקיות הניילון הלכנו לאכול. בין דוכן העגבניות "רק היום בשקל" לבין דוכן ה "בואי תראי גיברת איזה גרביון לא נקרע גם בשיניים" (לא, אני לא לובש גרביונים...) יש כניסה למקום שנקרא "חומוס מגן דוד". 

הקונספט? חומוס בתוך הכלאה של בית כנסת עם עיצוב של בית תמחוי. מוטיבים עיצובים יהודיים תלויים בכל מקום ורק חסרים את אנוסי ספרד שיגישו מסבחה לשולחנות. הזמנו חומוס-פול וחומוס-מסבחה. המחיר? לא להאמין- 10 שקלים. זהו, 10 שקלים ויש לך מנת חומוס עשירה על השולחן בין ספרי הקודש והתפילין ואפילו לא צריך מניין כדי לאכול אותו.

חומוס הוא מאכל כל כך בסיסי שעל מנת שיהיה טוב כל המרכיבים צריכים להיות מושלמים שהרי חוזקה של כל שרשרת נמדד על פי החלק החלש שלה. אז בואו נדבר על הפיתה - היא הייתה רכה, בשרנית אבל לא בשרנית מידי, חמה והכי חשוב- סופר סופר טרייה. הדרך אל האושר התחילה טוב. מנת החומוס עצמה הייתה פשוטה ומדוייקת- חומוס במרקם משחתי בדיוק כמו שאני אוהב, עליו מפוזרים בנדיבות חתיכות של מלפפון חמוץ (במלח!! במלח!! אני לא מבין את מי שאוהב מלפפונים חמוצים בחומץ) ובתוך כל היופי הזה מתערסלת לה מעדנות ביצה קשה חמה בין כדורדורי החומוס החמים. 

אני מאסכולת המנגבים בסיבוב ומעולם לא הבנתי את אילו שמנגבים חומוס בדוך ("ישר" למנגבים העילאיים והמתנשאים שביניכם...) . טיב הניגוב טמון בזווית המפרק ובעומק גריפת החומוס שאמור להיות ביחס ישר לגודל חתיכת הפיתה. אז נתתי ניגוב מכל הלב ולא האמנתי -בלב הכרמל, תמורת פחות מח"י שקלים מצאתי חומוס כלך טעים וכל כך מדוייק שישר רציתי לאסוף עוד תשעה צדיקים למניין ולהגיד ברכת הגומל. 

נתתי עוד סיבוב על מנת לוודא שהסיבוב הראשון לא היה נס מקרי. לא, הסיבוב השני היה מצויין כמו הראשון, החומוס היה נפלא, הביצה מצויינת, התיבול מדוייק והפיתה שמקורה במאפיות גן עדן. מה קורה כאן? הכצעקתה? האם גם מוטל בן פייסי החזן מנגב כאן אחרי שהוא חוזר מבית הכנסת? 

שאלתי את החומוסאי בדלפק מה הקטע עם היידישקיט בדיזיין. הוא אומר שמדובר בסוג של חזון שהיה לבעל הבית שחשב לשלב בין לוק של בית מדרש לבין הטעמים של חומוסייה בדמשק. לא יודע מאיפה הוא קיבל את ההזייה הזאת אבל היא בטוח עובדת לו. 

ההמלצה שלי? גם אם יש לכם יומן מלא ובטן ריקה תמצאו זמן ולכו לשוק הכרמל ל"חומוס מגן דוד", השכינה שורה שם בין הסירים. בתיאבון צדיקים.