אני לא אוהב אזורי מוסכים. יש שם תמיד ריח של חשבונית מנופחת באוויר. והם גם מלוכלכים ויש בהם חוקי נהיגה שאני לא ממש מבין. נדמה לי גם שבאזורי המוסכים  תמיד שולט מזג אוויר עצמאי - כשחם, תמיד חם שם יותר וכשקר , קר שם יותר. אבל אולי זה רק אני. לצערי, כשאתה בעל מכונית מתוצרת צרפת אתה לומד להכיר את אזורי המוסכים הכרות אינטימית. וגם המוסכניקים מכירים אותך כבר בגלל תדירות המפגשים. זה גם בין המקומות הבודדים שאני מאמין להם שהם שמחים לראות אותי בכל פעם מחדש. אותי ואת החברה הטובה שלי ויזה. לא זיוה.

הפלוס היחיד באזורי המוסכים הוא האוכל. בכל אזור מוסכים שמכבד את עצמו ישנן מסעדות פועלים שחלקן פנינים אמיתיות של אוכל זול וטוב. את מיטב השניצלים אכלתי באזורי המוסכים הכי מוכי יגון ושמן מכונות. את הסנדביצ'ים העסיסיים ביותר אכלתי בעמידה לצד גברתנים מטונפים במכנסי דגמ"ח צבאיות ונעליים מעור של פיל, מדיפי קוקטייל משכר של ארומת גריז וסיגריות.

אז גם את המקום הזה גיליתי באחד מהטיולים שלי למוסך. למקום קוראים "סמבוסביח" והוא מקפל בתוכו הבטחה שהתממשה. הקונספט? סביח בתוך סמבוסק. איך לא חשבו על זה קודם? הסביח הוא פיתוח עירקי, ערש התרבות החצילאית ומהווה את אחד הפיתוחים העירקיים שדווקא העולם נהנה ממנו...שילוב בלתי אפשרי של חצילים מטוגנים וביצה קשה. לא יודע איך העירקים הגיעו לפורמולה הזאת אבל מה שבטוח, היא עובדת.

ישנם כמה מקומות בארץ שמתחרים על תואר הסביח הטוב ביותר (במיוחד זה שאין להזכיר את שמו מגבעתיים...) אבל כמו ההפתעה של המנה הזאת אין לאף אחד מהם. ההפתעה מתחילה כבר מאחורי הדלפק. הבחור  שמרכיב את המנה עוטה כפפות לבנות צחורות בזמן שהוא יוצר את הקסם. גן עדן לאיסתניסטים וג'רמופובים. עוד לפני שהתחלתי לבקש משהו כבר קיבלתי סמבוסק חם עם מלית חומוס נפלאה. על חשבון הבית. בדיוק ככה עובדים סוחרי הסמים - "קח,תטעם, זה על חשבוני". והסוחר הזה יודע מה הוא עושה. הסמבוסק היה חם ופריך ומילוי החומוס היה מתובל בצורה נפלאה. הבעיה היחידה שאי אפשר להזמין עם פה מלא כי נופלים פרורים. אז הזמנתי עם הידיים, הצבעתי. מסביבי היו מצביעים נוספים. הרגשתי כמו בקלפי ביום הבחירות.