עוד כמה ימים אני סוגר שלושה חודשים של תזונה פרוטריאנית (טבעונאות) שמתבססת על המון אסור. אסור לאכול בה שום דבר שבא מן החי, אסור לאכול בה קטניות ואסור גם דגנים, אסור לבשל את האוכל, אסור להקפיץ, אסור לטגן, אסור לאפות, אסור לתבל ואסור לכבוש. כל מה שמותר לאכול זה רק ירקות ופירות טריים או גג מאודים ואני יודע שתשאלו כי גם אני שאלתי, אז אקדים ואכתוב שפירות ים לא נחשבים לפירות. בדרך כלל כשאני מספר לאנשים שכל מה שאני אוכל זה פירות וירקות, הם עוברים איתי פריט אחרי פריט ושואלים אותי אם אני אוכל אותו אבל בגלל שאתם יושבים עכשיו רחוק אז אני אכתוב שהתשובה היא לא, אני לא אוכל את זה. אני לא אוכל לחם/פסטה/שעועית/תירס/חומוס/פול/בורגול/קינואה/אפונה או כל דבר אחר שאי אפשר פשוט לקטוף ולאכול.

מהחשבון בסטיקייה לחשבון הנפש

אז איך קרה שדווקא אני, שלפני השינה ספרתי כבשים ודמיינתי אותן קופצות אחת אחרי השנייה למנגל עצום החלטתי שהגיע הזמן לצרוך ויטמינים במקום שומנים? כי אחרי שהפסדתי בהתערבות ונאלצתי לחיות חודש על תזונה פרוטריאנית גיליתי לתדהמתי שירדתי עשרה ק"ג וזה אפילו לא היה כל כך קשה. אז החלטתי לנסות לחיות ככה עוד זמן מה כדי לראות מה יקרה ולאט לאט גיליתי ואני עדיין מגלה שהדיאטה הזו היא הזדמנות מצוינת לבחון מחדש פחות או יותר כל מה שידעתי על דחיית סיפוקים, על הקשר בין רגשות לאוכל, בין אירועים חברתיים לאוכל ובקיצור – לפקוח את העיניים ולראות שאפשר גם אחרת ואולי אפילו עדיף.

אז מה אני עושה פה בכלל?

אם הייתי פרוטריאני אדוק לא היה לי כל כך על מה לכתוב כאן מלבד אולי סקירות של דוכנים בשוק תלפיות או רשימה של מקומות שבהם אפשר להשיג בחיפה ירקות ופירות גם באמצע הלילה. העניין הוא שבגלל שלא ניתן לשנות הרגלי אכילה חזיריים של עשרות שנים בשלושה חודשים אז מדי פעם יש חריגות. חוץ מזה גם אם הגוף מאותת שכל מה שמתחשק לו זה עשר קלמנטינות או חמש בננות לארוחת צהריים, הרי שהראש עדיין לא שחרר את כל המטעמים הישנים עד הסוף ולכן פעמיים בחודש אני בוחר דוכן רחוב חיפאי כדי להשביע בו את הרעב של הראש ובדיוק על דוכן כזה רציתי לספר לכם.

מתקפת המשובטים

אז יצאתי לאכול בעמידה במרכז הכרמל בחיפה שממוצע הגילאים של עוברי האורח בו בשעות הצהריים הוא 81 ובשעות הערב 18 (ככה זה בחיפה, אין אמצע) וכשמשוטטים במרכז הכרמל בחיפה אי אפשר שלא לשים לב לכמות הבלתי נתפסת של ההמבורגריות שפועלות בו. בנשימה אחת אפשר להזכיר את מקדונלד'ס הנצחית, באניס הנפלאה תמיד, זסטי הסליזית, בורגרים החדשה יחסית, בודהא בורגר הטבעונית, אגאדיר ואת וילה כרמל שממוקמת בתוך מלון בוטיק אבל בכל זאת מתגאה בלא פחות משלושה המבורגרים בתפריט שלה. אבל שניה לפני שעשיתי אנדנדינו, ננעלתי על מקום והתיישבתי מול המבורגר 300 גרם עם בייקון, ביצת עין, בצל מטוגן, פטריות ואקסטרה מיונז, נזכרתי שהמבורגר לא אוכלים בעמידה ולפיכך הוא מחוץ לתחומי הבלוג הזה. 

המסע אל האחת

חשבתי לאכול סנדוויץ' בר, אבל ככל שהתקרבתי למקום נזכרתי שאת הכריכים מגישים שם על מגש פלסטיק ושגם ככה זה לא ממש אפשרי להחזיק את שני החלקים של הסנדוויץ' העצום הזה בשתי ידיים ועוד בעמידה אז המשכתי לפרנק. כשהגעתי לפרנק הבנתי שיש מצב עצבני שנקניקייה תעשייתית תשלח אותי ישירות למיון אז התרחקתי משם בצעדים מהירים. פזלתי לכיוון דוכן הרובן המעושן ופתאום קלטתי שכל מקום שחלפתי על פניו נראה לי יותר מעורר צרבת מאשר מעורר תיאבון אז החלטתי פשוט לחזור הביתה, אבל רגע לפני שהתחלתי לרדת במדרגות של רחוב יפה נוף, היא הופיעה מולי במלוא צניעותה בדיוק במקום בו היא נמצאת כבר 26 שנים.

פיצה ליחידי סגולה

במחשבה לאחור אני לא מבין איך לא חשבתי עליה לפני כל שאר הדוכנים אבל ככה זה עם פיצה פנורמה, כמה שהיא מדהימה, ככה היא לא מתבלטת וכמה שהיא טעימה, ככה היא לא צועקת את זה. את הפרסומות של פיצה מאנץ' אתם יכולים לראות על אוטובוסים ואת הפליירים של אמריקן פיצה בטח כבר זרקתם לפח אלף פעמים במידה ואתם חיפאים, אבל פיצה פנורמה היא פיצה למביני עניין בלבד, לקבוצה מצומצמת של יודעי סוד ולא נראה שבעלי המקום שואפים בשום אופן לשנות את המצב. אם אתם מאלה שלא ידרכו בדוכן פיצה שלא מגיש פיצה פפרוני או מחזיק בשלושה סוגי פרושוטו בדרגות יישון שונות, רוב הסיכויים שלא תמצאו כאן את מה שאתם מחפשים (בין היתר כי המקום כשר), אבל אם אתם בעניין של פיצה דקה דקה דקה אבל לא דקה מדי, שהבצק שלה בשרני והרוטב עשיר ושבניגוד לכל שאר הפיצריות באזור הגבינה שלה לא מזכירה משהו שיצא מהנחיריים של חייזר מצונן, פיצה פנורמה היא הפיצה בשבילכם.

נחבאת אל מגשי הקרטון

כשעמדתי ואכלתי היה לי קצת זמן להרהר בשאלה איך קרה שפיצה פנורמה הקטנה והצנועה הצליחה איפה שכל כך הרבה פיצריות חיפאיות כשלו לפניה, כלומר למה מוסדות כמו פיצה פופולו, פיצה רימיני, פיצה פאר ואפילו פיצה פלרמו נסגרו לאחר שנים ארוכות של פעילות ודווקא המשולשים של פיצה פנורמה נשארו רעננים כל כך? בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהכול מתנקז לאיכות המוצר ולעקביות כי כבר כמעט שלושה עשורים שמשולש של פיצה פנורמה קר הוא לא פחות טעים מאשר כשהוא יוצא מהתנור ובניגוד ללא מעט פיצות חיפאיות, פיצה פנורמה טעימה אפילו בצהרי היום ולא רק בשתיים בלילה כשאתה שיכור מת וצריך איזה מגש וחצי כדי לספוג קצת מהאלכוהול. ההשקעה של הבעלים בפרסום היא אפסית והנוכחות של הדוכן באינטרנט דלה בצורה בלתי רגילה אבל הפיצה עצמה כל כך טובה שבדרך כלל מי שזוכה לטעום ממנה, מתחייב לה לעולמי עד וטורח לספר לכל החברים שלו על הפלא. בין היתר מה שמגניב בפיצה פנורמה זה שלצד הפיצה לא מגישים תערובות של מונוסודיום גלוטמט אלא תערובת תבלינים מיוחדת תוצרת בית שמורכבת מקרוב לעשרים תבלינים וביניהם הל, אורגנו ואגוז מוסקט וחוץ מזה את הרוטב של הפיצה מכינים במקום מעגבניות טריות ואני חושב שזה כבר אומר הכל.

שמן לנצח

מה שיפה בפיצה זה שיש לך נקודות עצירה בדרך להתמוטטות. אתה יכול לאכול משולש אחד, שניים, שלושה או לסיים מגש שלם, אבל בכל פעם שאתה מסיים משולש ניתנת לך האפשרות להפסיק לאכול לרגע ולשקול האם אתה מעוניין להמשיך הלאה. אחרי שהתקיימתי כמעט שלושה חודשים על פירות וירקות בלבד, הדבר החכם ביותר לעשות היה לאכול משולש אחד ולהיפרד לשלום, אבל הגרגרן האחראי שבי דאג לכך שאזמין חצי מגש. אני לא יודע כמה זמן אמשיך עם התזונה הלא שגרתית הזו, אבל דבר אחד בטוח – גם אם אחליט בסופו של דבר לחתום קבע, מדי פעם אהיה חייב לעלות למרכז הכרמל, לאכול כמה משולשים ולהיעלם אל מתחת לפוך לכמה שעות טובות.