אורי שקד | אוכל בעמידה
  • יאללה, הביתה
  • פוסטים בעמידה
    • כותב אורח
    • מאמרים
  • מי אני
  • דברו איתי
  • יאללה, הביתה
  • פוסטים בעמידה
    • כותב אורח
    • מאמרים
  • מי אני
  • דברו איתי
פלאפל חתוכה – זכרונות ילדות בפיתה
הביתה » פוסטים בעמידה » פלאפל חתוכה – זכרונות ילדות בפיתה
ori 4 תגובות

הכי קשה להכין פלאפל מושלם. הם הצליחו.

כשאתה עושה משהו משנת 1958 בכזאת הצלחה אין ספק שאתה עושה משהו נכון...

20130717_191639נתחיל מהעובדות היבשות - אני פתח תקוואי. לא פתח תקוואי גאה משום שמדובר באוקסימורון אבל עדיין פתח תקוואי. כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, כאן אכלתי בעמידה בשתי ידיי. פתח תקווה, משום מה, הפכה למושא לבדיחות, מעין עיר שכוחת אל (למרות שהיא רבע שעה מתל אביב הפקוקה, המזוהמת, נטולת החנייה והיקרה להחריד) שכל אחד מוצא את עצמו מחוייב לחבוט בה ובתושביה, כולל סטאנדפיסטים סוג ז' שפעם פשוט היו פותחים את ההופעה ב"יש פה מישהו מבת-ים? אז אני אדבר לאט". נכון, יש לא מעט סיבות לרדת על פתח תקווה, אני הראשון להודות, החל מהארכיקטטורה של פוסט-מלחמה של איזורי המסחר הראשיים של העיר ועד עצם העובדה שהחל מהשעה שמונה מוטל על העיר עוצר וירטואלי. 

כמובן שאת שנות הילדות והבגרות שלי העברתי באם המושבות, מלאבס. זה לא שישבתי בכיתה ליד יואל מויישה סולומון אבל זה היה די מזמן. שם גם התחילה הקריירה שלי, אי שם בסביבות גיל 14. כבר אז הבחנתי שעצמאות כלכלית ומשילות אוטונומית הם יעדים חיוביים שיש לשאוף אליהם אז מצאתי עבודה אחרי הצהריים. באותם ימים לא היה מקדונלדס ונושא התעסוקה לנוער היה די מצומצם. אבל סחבק מצא את העבודה הכי טובה בעולם -עבדתי בחנות תקליטים. תקליטים, השחורים, הגדולים, אלו עם החור באמצע והאבק. היה משהו בתקליטים שהלך לאיבוד עם תהליך הדיגיטציה וכניסת הקומפקט דיסק ואחרי זה המדיה הממוחשבת. הלכה לאיבוד החווייה. בזמנו, ואני מסתכן בלהשמע כמו זקן עם כל הנוסטלגיה הזאת, צריכת מוסיקה הייתה חוויה שונה לגמרי. החל מהקטע הפיסי של הקנייה, של לקחת משהו ביד , עם עטיפה מושקעת ודף המילים ,הסנפת הריח המשכר של תקליט חדש מהעטיפה ובעיקר הצליל החם של הפטיפון, צליל שלעולם לא יוכל להיות משוחזר או מופק באמצעים דיגיטליים סטריליים כמו קובץ MP3. זר לא יבין זאת, מי שלא חווה צבירת אוסף תקליטים מרשים לא יוכל להבין את החוויה הכוללת של ציפייה לתקליט חדש, להליכה לחנות, לשמירה על העותק מפני שריטות, את הרעשים של המחט שעוברת בחריצים ואוספת אבק. 

כל יום בארבע הייתי מתייצב בחנות ומתיישב מאחורי הדלפק. עבדתי לבד עם בעל הבית בחנות תקליטים קטנה. הכי אהבתי את הלקוחות המזמזמים, אותם לקוחות שהיו מגיעים ושואלים אותי "אתה מכיר את השיר הזה?" ומזמזמים אותו בזיופים נטולי חן. עם הזמן הפכתי להיות רב-זמזמם, מזהה זימזומים מוכשר שהיה מספיק לו ההמהום הראשון לדעת אם מדובר בשלמה ארצי או דייויד בואי. מעבר למזמזמים היו טיפוסים קבועים בחנות , כמו בהרבה בתי עסק, שהפכו את העבודה מצד אחד ליותר מעניינת ומצד שני לעיתים ל... איך נאמר....מעיקה. אז התוודעתי למה שמכונה היום "אוכלי ראשים" , אותם טיפוסים שהיו באים פשוט להעביר אחר צהריים שלם בחנות תוך הסוואה לא מוצלחת במיוחד של כוונת קנייה. בדיוק כמו הסטארט-אפיסטים של היום שיושבים בבתי קפה שלוש שעות על כוס מים עם קרח , פלח לימון ומנה גדולה של Wi-Fi...רק שהם לא אוכלים לאף אחד את הראש מצד אחד אבל גם שום דבר אחר מהתפריט מצד שני...

20130717_191649החנות שכנה באחד מהרחובות הראשיים של העיר, איזור מסחר הומה אדם, מושג שהולך ונכחד עם השנים עם חדירת הקניונים. מול החנות היה את המקום הקבוע שבו הייתי אוכל בעמידה- פלאפל חתוכה. מדובר במוסד של ממש בקריטריונים לא רק של תעשיית המזון אלא של עסקים בכלל. המקום פועל החל משנת 1958 ומספק את אחת ממנות הפלאפל הטובות שיצא לי לאכול. 

סוד הקסם של המנה בחתוכה נעוץ ,כמו בכל אוכל רחוב פשוט ומשובח, במכלול. החל מהכדורים שתמיד מוגשים רותחים וטריים, הסלט הפשוט מאד אבל התמיד טרי, הטחינה המצויינת והפיתות הבשרניות שלא נקרעות, כל חולייה בשרשרת טובה כמו זו שקדמה לה.

העניין עם אוכל רחוב הוא שקשה מאד לייצר פשטות מושלמת, על מנת לעשות את זה על כל שרשרת המזון להיות מצויינת, מאיכות החומוס שממנו מכינים את הכדורים, דרך הירקות הטריים של הסלט ירקות ועד בחירת ספק הפיתות. כי כולם אוהבים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים. לאחרונה הם גם הוסיפו צ'יפס למנה. ואפילו הצ'יפס מצויין. נכון, הוא לא חתוך מתפוחי אדמה טריים אלא מגיע חתוך מראש, אבל בניגוד לצ'יפס שמגישים בהמון מקומות אחרים ושמגיע איכשהו כמעט נוזלי ורך מרוב שמן וטיגון יתר או תת-טיגון, הצ'יפס של חתוכה מגיע בדיוק ברמת הטיגון הנכונה , מה שהופך אותו לקריספי מבחוץ ורך מבפנים, מקל זהוב-שחום של תפוחי אדמה. 

עניין נוסף במנה של חתוכה הוא הנדיבות, עניין קריטי מול האכלן בעמידה הממוצע בישראל. המנות של חתוכה נדיבות וניכר שעושים אותן באותה אהבה ומסירות משנת 1958 ולמרות שהצוות מתחלף מטבע הדברים, מי שמנהל את הסניפים היא המשפחה עצמה וכאן נעוץ כנראה העניין- ההקפדה. מאז שאני אוכל שם ,אי שם באייטיז, הכדורים הם אותם הכדורים, הסלט אותו הסלט והפיתות אותן הפיתות. כלום לא השתנה. זה כמו לחזור ולאכול בבית, אתה יודע בדיוק למה לצפות ואף פעם לא תתאכזב. 

נסו את חתוכה, יש הרבה פלאפליות מיתולוגיות בארץ- חתוכה היא בהחלט אחת ששווה ביקור. 

בתכל'ס- 

מה - פלאפל חתוכה

איפה - רחוב ההסתדרות, פתח תקווה

כמה כמה - זול. כמה יקר כבר יכול להיות פלאפל? 

מדד הג'ימבורי - קלאסיקה לקטנים. פלאפל,פיתה,צ'יפס. את הסלט הם יבקשו לבד שלא ישימו להם

כשרות - כשר, כל כדור מגיע עם כיפה

חנייה - על המדרכה, באדום לבן צמוד למקום ואם יש לכם מזל בכחול לבן ממול. סביר להניח שפקח החנייה יעמוד ויאכל לידכם

ניקיון - נקי משנת 1958.

אווירה - של אוכל רחוב בפתח תקווה...את השאר אני משאיר לכם לדמיין

תפאורה ועיצוב - רחוב...בעמידה....

רעשי רקע - צפצופים של נהגים ואוטובוסים

שירות - מהיר,זריז ויעיל

לקחת - בכייף. לקחת מנות שלמות או רק שקיות כדורים רותחים

גודל מנות ונדיבות - 9 , מנה יפה . הטריק הוא לבקש את הצ'יפס בצד ואז מקבלים מנת צ'יפס גדולה ונדיבה 

מדד ההתמכרות - 9.5 במדד מלאבס
 

logo vote smalllogo vote smalllogo vote smalllogo vote smalllogo vote small

תשתף- כי מי שאוכל לבד בעמידה....
  • Facebook
  • אימייל

אודות המחבר

Ori Shaked להציג את כל הפוסטים של ori

אורי שקד - חייט תוכן, כותב ומאהב, בעלים של חברת התוכן קיוורד. אבא ובעל במשרה מלאה, מבשל ואופה במשרה חלקית. אוהב לאכול, לדבר על אוכל,לקרוא עליו, להכין אותו ולכתוב. מאמין שאוכל שאוכלים בעמידה טעים יותר. תמיד משתדל יותר, לפעמים זה מצליח פחות. העיקר הכוונה.

« פוסט קודם
פוסט הבא »

4 תגובות

  1. אושרי הגב 18/07/2013 בשעה 21:53

    אקורד. הבוס אריה. אוכל ראשים בני. אכן חוויית המוסיקה לגמרי אחרת. ואני מעדיף פלאפל אלי. The Light Side of the Force

    • ori הגב 19/07/2013 בשעה 00:08

      אכן, ימים יפים…

      • רון הגב 08/08/2013 בשעה 10:17

        לא עומד בזה, עכשיו מזמין כרטיס טרנסאטלנטי ישר לפתח תקווה
        עד עכשיו הסמבוסביח יושב לי בקיבה, לא שתיתי מים מאז כדי שלא יעבור הטעם (כבר שלושה חודשים)

        • ori הגב 08/08/2013 בשעה 10:20

          תבוא יא סוסו, תבוא. מנה פלאפל פלוס מיץ ענבים בבקבוק זכוכית מפלסטיק עליי.

השארת תגובה

ביטול

דברי חכמים בעמידה נשמעים :
"אם אין לחם תאכלו בעמידה" - מארי אנטואנט
שירותי קופירייטינג בעמידה
חם מהטאבון
הפריקסה של חיימיקו – נס פך השמן קורה כאן
פוסטים בעמידה
אין תגובות ori

הפריקסה של חיימיקו – נס פך השמן קורה כאן

מה כבר צריך הבן אדם? מתברר שמצאו את התשובה בהוד השרון “אושר” הוא מושג חמקמק. פילוסופים, פסיכולוגים, ידעונים וידועים פחות

קרא בעמידה
חומוס בהדונס פ”ת -אלוהים נמצא בגרגרים הקטנים

חומוס בהדונס פ”ת -אלוהים נמצא בגרגרים הקטנים

“אני לא יודע מה עשית לאשתי, אבל היא לא מוכנה לשמוע על אף אחד אחר מאז שהכירה אותך” לקוח אנונימי

קרא בעמידה
בורקס סיסו – הדרך לגן העדן רצופה קלוריות ריקות

בורקס סיסו – הדרך לגן העדן רצופה קלוריות ריקות

לפני הרבה מאד שנים הייתי בטורקיה. נסעתי לנופש בסגנון עדות ה “הכל כלול”, כולל הישראלים. היינו בכפר נופש בעיירה הציורית

קרא בעמידה
חומוס ג’ינג’י – נגיעות של טירוף בקיבוץ עינת

חומוס ג’ינג’י – נגיעות של טירוף בקיבוץ עינת

תשאלו כל הורה מהי “קדושה” עבורו. כל אחד יגיד לך ששעות הבוקר של יום שישי, בלי עוררין. החל מהשעה שמונה

קרא בעמידה
שיפודי היובל – שיפודים בשפיץ של המדינה

שיפודי היובל – שיפודים בשפיץ של המדינה

מתברר שיש בקרית שמונה עוד דברים חוץ מאזעקות

קרא בעמידה
חאצ’פוריה – ככה זה כשהשטן מנצח

חאצ’פוריה – ככה זה כשהשטן מנצח

פנק אותו בחצ'אפורי, ביז'ו

קרא בעמידה
פיצה טראק – גבינה ובצק באווירה קיבוצניקית

פיצה טראק – גבינה ובצק באווירה קיבוצניקית

יש פיצה בגליל, לא רק גבינות

קרא בעמידה
הסנדביץ הטוניסאי בחיפה – נטול צרבת וטעים

הסנדביץ הטוניסאי בחיפה – נטול צרבת וטעים

קשה להגיע רעב, אבל שווה כל ויתור כואב

קרא בעמידה
פלאפל לונה – לוקח ת’זמן

פלאפל לונה – לוקח ת’זמן

שב חביבי, שב...לאן אתה ממהר?

קרא בעמידה
פיצה פצה- מאמה מיה, איזה קלצונה!

פיצה פצה- מאמה מיה, איזה קלצונה!

הדרך אל האושר עוברת דרך בצק וגבינה צהובה

קרא בעמידה
אני באמת קופירייטר, תראו
גלילה לראש העמוד
loading ביטול
ההודעה לא נשלחה - יש לבדוק את כתובת האימייל שוב!
בדיקת אימייל נכשלה, יש לנסות שוב
מצטערים, האתר שלך אינו מאפשר שיתוף תוכן באמצעות האימייל