קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה...
אני גר בפתח תקווה. נולדתי שם, גדלתי שם ואחרי הצבא עזבתי את החזון של יואל מויישה סולומון לטובת תל אביב. אחרי שרותם נולדה ארזנו את הפקלעאך וחזרנו הביתה.חזרנו מטעמי נוחות ובגלל שלא חשבתי שזה רעיון טוב שהבת שלי תרד לשחק לבד למטה בדיזנגוף, בין נורדואו לבזל, עם פקחי החנייה ובעלות הבוטיקים לשמלות כלה.אני מודה, פתח תקווה היא לא בדיוק פאריס מבחינת ארכיקטטורה (אם אפשר לקרוא לזה ככה). במיוחד לא האזורים הוותיקים שלה שיותר נראים כמו טעות עיצובית נוראה או סתם תאונה אסתטית מחרידה. היא אכן מכוערת, ולא גאה בזה בכלל.מבחינה קולינרית פתח תקווה מעולם לא הצטיירה כסוג של מעצמה. בעיר שאני גדלתי בה, המקומות הנחשבים היו פלאפל (חתוכה) וגלידריה (תל-חנן) בתחנת דלק. זהו. אתה רוצה לאכול טוב? תאכל בבית. למעשה, אחרי שמונה בערב אתה יכול לחצות אותה לאורכה ולרוחבה ולהתקל במעט מאד אנשים, שלא לדבר על עסקים פתוחים או מקומות טובים לאכול בהם. אחרי תשע אפשר כבר לראות שיחים מתגלגלים בכבישים ואת השריף של העיירה עובר ומחפש זרים מסתוריים, שבדרך כלל טעו וחיפשו את היציאה ממנה.מהרגע שקיבלנו רשיון נהיגה ואיתו את החירות לבחור איפה מבלים, היינו נוסעים לתל אביב או למעוז הקולינריה השכנה, אור יהודה, למוסדות ידועים כמו ״סעיד 2000 " (שום קשר לבאג אני מניח) או "אנטבה" (שום קשר לאידי אמין, אני מניח). שם היינו מדקלמים את נוסחת הקסם "חומוס, טחינה, צ'יפס, סלט". הנועזים היו מזמינים גם שווארמה מנתחים שמקורם עלום. אלו שחיו על הקצה היו לוקחים גם שיפוד או שניים.
אבל משהו טוב קורה לפתח תקווה מבחינה קולינרית בשנים האחרונות. באמת. לא מזמן אירגנתי מפגש חברים. שלחתי זימון ועשיתי ניסוי אנתרופולוגי- כתבתי שאנחנו נפגשים בפתח תקווה במקום שנקרא "jems", מבשלת בירה מקומית אכותית. החברים, רובם תל אביביים וסביבותיה, מיהרו להגיב. חלקם בדקו את התאריך אם לא מדובר באחד באפריל. חלקם התקשרו בדאגה לשאול אם הכל בסדר שאני שולח כזה דבר ולכל כך הרבה אנשים. אבל הם הגיעו והתברר להם שהמקום מלא עד אפס מקום, באמצע השבוע, בלב אזור התעשייה של פתח תקווה. אז משהו קורה.
עיקר התעוררות חיי הלילה (אם אפשר לקרוא להם ככה בשלב זה...) של פתח תקווה מתרכז באיזור שנקרא "יכין סנטר" וסביבותיו. ביום המקום משמש כאזור משרדים, בלילה, כתובת לא רעה בכלל למי שלא רוצה לחפש חנייה בתל אביב במשך שעה כדי לשתות קפה או לנשנש משהו.בין כל המסעדות והסושיות נפתחה גם מסעדה איטלקית חדשה בשם Goomba. הקונספט - אוכל מהיר איטלקי בהגשה עצמית, במחירים שפויים ובאיכות גבוהה. הצליח להם.ל Goomba הלכתי עם מבקרי המזון הקשוחים ביותר - ילדים. הם לא פיתחו עדיין חיך מעודן שמבחין בניואנסים ומחפש את השונה והמיוחד. הם רוצים רק דבר אחד-שיהיה טעים ומלא בקלוריות ריקות. ומה יותר טעים מבצק וגבינה? לא הרבה דברים.אז הזמנו פיצה מרגריטה. הכי פשוטה, בלי להתחכם, בלי תוספות. הזמנו גם פוקאצ'ה. פשוטה. בלי התחכמויות, בלי תוספות. אתה מזמין בקופה ומקבל מכשיר רוטט שמקפיץ אותך כשהמנה שלך מוכנה. לא מיועד לבעלי לב חלש ולנשים בהריון. אז המכשיר רטט בעוז וקיפץ על השולחן. גם הילדים. הלכתי להביא את המנות. הפיצה הייתה דקה-דקה, עם שכבת רוטב עגבניות ריחני שנטמע בבצק אבל לא הרטיב אותו ושמר על הפריכות שלו. גם הגבינה לא נזרקה בכמויות מפלצתיות אלא בכמות מדודה ומחושבת היטב. כולם עטו על המשולשים הרותחים. התוצאה? שקט. דממה. ככה זה כשהאוכל טוב. הפיצה הייתה בדיוק כמו שזכרתי מהפעם האחרונה ששאכלתי במילאנו - דקה, טרייה, בצק מצויין ופריך בקצוות, רוטב עגבניות לא מתחכם ולא מתובל יתר על המידה וללא רסק עגבניות (אני משער לפי הטעם) וגבינה צהובה טובה. גם הבזיליקום למעלה היה טרי. נערכה הצבעה אנונימית סביב השולחן- הפיצה מצויינת.
הפוקאצ'ה שהגיעה לצד הפיצה הייתה מעולה גם היא - חמה, בשרנית,עם מלח גס בדיוק במידה הנכונה ועשבי תיבול. מנה קטנה של אושר סיציליאני לוהט. איתרתי את הבעלים ודיברנו קצת. מתברר שהוא בעסקי המזון כבר עשרים שנה וכל חומרי הגלם האכותיים שלהם מיובאים. ביקשתי שיישאר ככה. לא בשבילי. בשביל הילדים. מה גם שכל התענוג הזה היה ממש לא יקר- 39 שקלים לפיצה מצויינת ו- 10 שקלים לפוקאצ'ה גדולה ומעולה. עסקה מצויינת.
אבל ההפתעה האמיתית הגיעה בסוף. אם יש משהו שהאיטלקים מפורסמים בו לא פחות מהפיצות שלהם אלו הן הגלידות שלהן. אז עלתה קול זעקה רמה מהשולחן בדרישה לקינוח. הזמנו גביעי גלידת ווניל איטלקית. 6 שקלים לגביע מלא בעונג לבן, קרמי וקר. אפילו לי התרחבו האישונים כשטעמתי אותה. לא בגלל הקור אלא בגלל הטעם. היא הייתה פשוט מעולה והדבר האחרון שאתה מצפה למצוא במקום כזה.
בשולחן מימיני ישב גבר מחוייט עם כובע אלגנטי שהסתיר את תווי פניו הקשוחים וכיסה את שערו המכסיף משוח הברלנטין. הוא עישן סיגר למרות האיסור אבל אף אחד לא ניגש אליו או העיר לו. מסביבו ישבו אנשים שמילמלו ביראת כבוד והוא פטר אותם בניד ראש. הם נישקו לו את היד והתרחקו בתנועה לאחור כשהם ממלמלים באיטלקית . הוא שתה אספרסו קצר וכוס מים קרים. אף אחד לא הסתכל לו ישירות בעיניים ואפילו המלצר לא העז להציע לו הצעה שהוא לא יכול לסרב לה. שני הגברים שישבו משני צידיו אכלו טורטליני כאשר יד אחת על המזלג ויד אחת על המותן, מאבטחות שם כלי מתכתי קר. החלפנו מבטים.
אני לא יודע אם הוא יחזור לשם. אני יודע שהילדים יחזירו אותי לשם. תענוג.
בתכל'ס-
מה- Goomba
איפה- השחם 22 פתח תקווה
כמה כמה- מחירים הוגנים ותמורה מעולה לכסף
מדד הג'ימבורי- קחו את הילדים, הם יודו לכם
כשרות- פתוח בשבת,תעשו את החשבון לבד
חנייה- יש חניון ממול אבל החל מחמש חנייה חופשית ברחוב
ניקיון- כמו אצל מאמא איטלקיה במטבח
אווירה- free style
תפאורה ועיצוב- מודרני, נעים, מטבח פתוח לסקרנים
רעשי רקע- קולות לעיסה
שירות- עצמי. מזמינים בקופה ומקבלים בדלפק. את הכלים הם שוטפים.
לקחת -בכייף ,למרות שעדיף לאכול במקום.
גודל מנות ונדיבות- 9 , הפיצה יכלה להיות גדולה יותר אבל היא מה זה טעימה...
מדד ההתמכרות-9.5 במדד דון קורליאון
התגובה שלך